זהות המעביד לצורך תביעת שיבוב תקבע ע"פ מיהות הגוף המשלם את דמי הביטוח הלאומי

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' כהן) בת.א. 4369/03 שניתן ביום 4.12.07. בפסק הדין התקבלה תביעת שיבוב שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המשיב") נגד אריה חברה לביטוח בע"מ ואבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, (להלן- "המערערות") בהתאם להסכם שבין המשיב וחברות הביטוח.

רקע כללי

1.         ביום 13.12.98 ארעה תאונת דרכים בה נהרג המנוח מכלוף עמוס ז"ל (להלן: "המנוח") עת נהג ברכב שהיה מבוטח בביטוח חובה על ידי המערערות. הבעלות ברכב היתה רשומה במשרד הרישוי על שם החברה להדברת עשב בר בע"מ (להלן: " החברה להדברה").

המנוח החל לעבוד בחברת שלג לבן בע"מ (להלן: " שלג לבן") מיום 1.1.98, וזו שילמה את שכרו. בחודש אוגוסט 1998 נרכשה החברה להדברה על ידי חברת שלג לבן, ומתאריך זה ועד יום התאונה ניהל המנוח את החברה להדברה מטעם שלג לבן.

שורש המחלוקת

2.         אין חולק כי התאונה הייתה תאונת עבודה. המחלוקת בין הצדדים הינה, האם בעת קרות התאונה נהג המנוח ברכב המעביד; שאם נהג ברכב המעביד, או אז לא  קמה למשיב זכות שיבוב מכוח ההסכם בין הצדדים.

פסיקת בית המשפט קמא

3.         בית המשפט קמא קיבל את התביעה, בקובעו כי המעביד הוא שלג לבן ואילו הבעלים של הרכב היא החברה להדברה. בית המשפט דחה את טענת המערערות להרמת מסך בין החברה להדברה לבין שלג לבן, בהעדר טעם משפטי המצדיק חריגה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. כן קבע בית המשפט כי לא הובאו בפניו ראיות על כך שהחברה להדברה מהווה מכשיר או צינור לפעולות שלג לבן, וכי לא ניתן להגיע לממצא כי מדובר ביחידה כלכלית אחת בשליטת שלג לבן. כן דחה בית המשפט  את טענת המערערות כי הרכב היה בבעלות של, או גם של, שלג לבן, וכי יש לכן לראות בתאונה כתאונה " בשירות המעביד". המערערות העלו טענה זו לאור פרשנותם לדיבור " רכב בבעלות המעביד" שמופיע בהסכם בין הצדדים. בית המשפט קבע כי מקובלת עליו הפרשנות של המערערות לפיה הכוונה בדיבור זה היא לרכב המצוי בבעלותו על פי דיני הקניין, ולא לרכב הרשום על שמו במשרד הרישוי וכי רישום זה אינו יוצר חזקה חלוטה. עם זאת, הוסיף בית המשפט, כי לנוכח קביעתו שאין זהות בין החברות, לא ניתן לומר כי לפי דיני הקניין שלג לבן הינה הבעלים של הרכב.

כן חייב בית המשפט את המערערות בתשלום הריבית על פי ההסכם.

טיעוני המערערות

4.         חברת שלג לבן הינה חברת האם והחברה המרכזית והשלטת באשכול החברות של האחים אורגד, ולמעשה, החברה להדברה לא היתה חברה מתפקדת כבעלת רצון עצמאי. ברמת רכוש וציוד של החברות היה ניוד, עירוב וטשטוש גבולות, וכך אף ברמת המשרדים. חלפו כארבעה חודשים בלבד מאז רכישת החברה ולא היה סיפק בידי שלג לבן לרדת לפרטים, כגון שינוי רישום הבעלות ברכב. לטענת המערערות, בית המשפט קמא לא נתן משקל ולא ייחס חשיבות מכרעת לעדות מר יובל אורגד כי היה ניהול משותף לחברות, וכי החברה להדברה הייתה המעביד של המנוח.

עוד טוענות המערערות כי בנסיבות הענייניות והדיוניות של תיק זה, לא היה מקום לחייבן בריבית על פי ההסכם, ולמצער, לא היה מקום לעשות כן ביחס לתקופות משנה שונות שפירטו בערעורן.

תשובת המשיב

5.         המנוח היה עובד שלג לבן, והיא ששילמה לו את שכרו ואת דמי הביטוח הלאומי עבורו. הרכב היה בבעלות החברה להדברה, ותעודת ביטוח החובה שהוצאה על ידי המערערות אף היא היתה על שם החברה להדברה. מדובר בשתי חברות שונות, שכל אחת מהן מהווה אישיות משפטית בפני עצמה. בית המשפט קבע על סמך הראיות שבפניו כי התאונה התרחשה ברכב שאינו רכב המעביד, דהיינו ברכב של החברה להדברה, כי אין לראות בזו האחרונה כמי ששילמה את דמי הביטוח הלאומי עבור המנוח, וכי המעביד היחיד הפטור מן השיבוב הינו המעביד ששילם את דמי הביטוח הלאומי בלבד.

אשר לנושא הריבית, טוען המשיב, כי מדובר בריבית הסכמית, שאינה נתונה לשיקול דעת בית המשפט , ונועדה לשמש זרז בתשלום. זו ריבית פיגורים וכך אף נקבע בפסיקה.

דיון

6.         בין הצדדים קיים הסכם הקובע כי למוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל) לא תקום  זכות שיבוב במקרים של תאונות דרכים המתרחשות במהלך העבודה,  כלהלן:

" בתאונת דרכים בה נפגע עובד במהלך עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעם מעבידו, בין ברכבו של העובד ובין רכב מעבידו או עקב השימוש בהם, לא תהיה למוסד זכות שיבוב כנגד מבטח הרכב" (שם, סעיף 4(א)).

כן קובע ההסכם כי המונחים "גימלה" ו"מעביד" הנם כהגדרתם בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").